גמילה מציפרלקסציפרלקס (escitalopram, cipralex) היא תרופה נוגדת דיכאון השייכת למשפחת SSRI, המשמשת לטיפול בדיכאון חרדה ולפעמים ב – OCD. תרופות אלה משפיעות על מנגנון הסרוטנין במערכת העצבים המרכזית. מכיוון שנמצא קשר בין רמות סרוטנין נמוכות ודיכאון, הציפרלקס מעלה את רמתו של הסרוטנין שתפקידו היא לקשר בין תאי העצב באזורים השונים במוח.

תופעות הלוואי של ציפרלקס הינן מגוונות וכוללות כאבי ראש, עייפות קיצונית, הזעה מוגברת, עצירות, סחרחורת ועוד. תופעות אלו ואחרות הופכות להיות שכיחות וחמורות יותר, כאשר ישנו שילוב של מספר תרופות, כמו אספירין או תרופות דומות.

ציפרלקס, או תרופות הדומות לו עלולות לעלות דווקא את המחשבות האובדניות, במיוחד אצל ילדים או בני נוער. חלק ממחשבות אלה עלולות להילוות להתנהגות אובדנית או תסמינים חמורים אחרים.

במידה ומופיעים סימפטומים אלה, חובה על המטופל לדווח לרופא המטפל. במקרים אלה או במקרה בו המטופל מרגיש כי אין לו צורך יותר בנטילת התרופה, יש להוריד את המינון באופן הדרגתי, בכדי למנוע את תסמיני הגמילה מהכדורים.

תהליך הגמילה

תהליך הגמילה כולו חייב להיות בפיקוחו של הרופא המטפל, בכדי שיוכל להבחין בתסמינים בטרם הפיכתם למפריעים וקריטיים. כאשר הרופא מבחין בתסמינים או הפרעות אשר מפריעות לתפקוד היומיומי של המטופל, הוא יכול להוריד את קצב הורדת המינון או להשאירו על רמה מסוימת לפרק זמן מסוים.

פעמים רבות, גם כאשר הורדת המינון של התרופה נעשית באופן איטי והדרגתי, ישנן תופעות לוואי רבות והתקפי חרדה ודיכאון חוזרים ונשנים. הורדת המינון תהיה באמצעות הורדת מספר הכדורים הנלקחים או מחציתם, בדרך כלל במרווחים של שבועיים.

קצב ההורדה והמינון החדש, ייקבע על ידי הרופא, על פי פרק הזמן בו נלקחה התרופה והמינון הנלקח. לפעמים, כאשר המטופל מתקשה בתהליך הגמילה מהתרופה, ישקול הרופא מעבר לתרופה אחרת, באופן זמני. לפעמים, החלפת תרופה לסוג שונה, כמו למשל פרוזק, יכולה להקל על הגמילה מציפרלקס ועל תופעות הלוואי.

הסיבה לכך היא שפרוזאק פועל באופן דומה לציפרלקס, אולם טווח השפעתו בגוף ארוך יותר, כך שבעצם הפסקתו, רמתו יורדת בדם לאט לאט. הפסקה זו הינה איטית והדרגתית יותר מזו אשר מתקבלת מהורדת הציפרלקס. כל עוד תופעות הלוואי הינן נסבלות, עדיף להמשיך בתהליך גמילה זה.

הגורמים המשפיעים על הצלחת התהליך

על המטופל להיות מוכן לתהליך גמילה ארוך וקשה של חצי שנה ואף יותר. אולם, מידת ההצלחה טמונה בעצם העקביות ורצונו העז להיגמל מתרופה זו. ישנם רופאים רבים, אשר מעודדים את מטופליהם להיגמל מציפרלקס, לאחר שהתקופה הקשה עברה.

עצם ההתמודדות עם חיי היומיום ללא תרופות עזר, מחייבת תמיכה רגשית ונפשית אשר תעודד את המטופל ותתמוך בו ברגעיו הקשים יותר והקשים פחות. לכן, בכדי שהתהליך כולו יוכל להצליח, על המטופל לחפש ולמצוא תומכים מבני משפחתו, חברים קרובים, רופאים מטפלים או רופאים משלימים אשר יוכלו להבין אותו ואת התופעות והתסמינים מהם הוא סובל.

על המטופל לזכור כי התערבת תרופתית, בכל מצב שהוא, יכולה לפתור את הבעיות על פני השטח. אולם כאשר מעוניינים לחקור לעומק ולנסות לטפל באופן שיטתי יותר ברגשות או בתופעות המעוררות חרדה ודיכאון, יש להיגמל מהתרופות בכדי לטפל במצב הרגשי העדין.

על המטופל להאמין בכל כוחו בהצלחת התהליך כולו, וביכולתו האישית להיגמל מהתלות בכדורים אלה. ההמלצה היא לא להתחיל תהליך גמילה או הורדת מינון באופן עצמאי, אלא להיות מקושר ומחובר לרופא אשר מאמינים בו והוא אשר יוכל לתת את ההוראות המקצועיות והמוכחות ביותר בדבר הקצב ודרך ההתקדמות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן